המציאות החברתית והמשפטית ביו"ש אכן מורכבת, אבל ממנה ועד אפרטהייד הדרך רחוקה.

מאת עו"ד דוד ברלינר, אתר ערוץ 7,  כ"ג בתמוז תש"פ 15/07/20

לאחרונה פרסם ארגון 'יש דין' חוות דעת משפטית על "הכיבוש הישראלי בגדה המערבית ופשע האפרטהייד" אשר נכתבה על ידי עו"ד מיכאל ספרד.

מסקנת חוות הדעת היא ש"בגדה המערבית מתבצע פשע נגד האנושות מסוג אפרטהייד. מבצעי הפשע הם ישראלים וקורבנותיו פלסטינים"; ולדעתי חוות הדעת הינה המחשה טובה למהו "שקר משפטי" מוצלח.

תפקידו של עורך דין הוא לייצג את הלקוח שלו ולהביא לתוצאה המשפטית הטובה ביותר עבורו. על מנת להגיע לתוצאה הרצויה מבחינתו, עורך הדין יכול לנקוט בין היתר באסטרטגיות הבאות: הצגה חלקית ומגמתית של העובדות, וניתוח משפטי צר מגמתי (ואף מסולף) של המקרה הנדון.

כדי להמחיש את חשיבות סיפור העובדות ניקח לדוגמה את הסיפור הבא: ראובן ושמעון צעקו אחד על השני באמצע קניון, כאשר לפתע ראובן יורה בשמעון לעיני עשרות עדים והורג אותו. על העובדות הללו אין חולק, ועל פיהן יש לקבוע שראובן רצח את שמעון ושדינו מאסר עולם. אלא שאם היינו יודעים שראובן הוא סוכן שב"כ, וששמעון נשא על בטנו חגורת נפץ ואיים לפוצץ את הקניון, הרי שמסקנתנו לגבי התוצאה המשפטית של הירי הייתה מתהפכת.

כאשר עורכי דין מספרים רק חלק מהעובדות ועושים ניתוח משפטי חד צדדי, זה בסדר, שכן זו הפוזיציה שמערכת המשפט ביקשה מהם למלא: לייצג את הלקוח שלהם באופן הטוב ביותר (מבלי לשקר). אך כאשר ארגון מוציא חוות דעת משפטית שנחזית להיות אובייקטיבית, אך למעשה רצופה בסילוף עובדות מגמתי ובניתוח משפטי מעוות, הדבר בעייתי הרבה יותר.

התוצאה לפיה ישראל מבצעת משטר "אפרטהייד" בשטחי יו"ש כל כך רחוקה מהמציאות, שכדי להגיע עליה היה צריך גם לסלף ולהשמיט עובדות, וגם לעוות את המשפט הבינלאומי.

כך לדוגמה, חוות הדעת טוענת שישראל הפקיעה ונישלה פלסטינים מאדמותיהן, כדי להושיב בהן ישראלים, ומציגה את הנתון הבא: "מתוך כלל האדמות הציבוריות ("אדמות מדינה") בגדה המערבית שהוקצו על ידי המינהל האזרחי, 99.76% הועברו לשימושם של גופים ישראליים ורק 0.24% לפלסטינים".

גם אם מדובר בנתוני אמת, חוות הדעת מתמקדת בחלק שולי וזניח מתוך כלל הקרקעות ביהודה ושומרון, ובכך יוצר מצג שווא. הסכמי אוסלו חילקו את שטחי יו"ש לשלושה חלקים: שטחי A, שטחי B ושטחי C. השליטה האזרחית (גם בקרקעות) בשטחי A ו-B נתונה לפלסטינים. רק בשטחי C (המהווים כ 60% מהשטח) יש לישראל שליטה על הקרקעות. מתוך שטחי C הישובים היהודיים יושבים על כ 2.5% בלבד מהשטח (עם תוכניות פיתוח מקסימאליות ל 8% מהשטח), ואילו הפלסטינים מחזיקים כבר כיום ב 8% משטחי C.

בנוסף, בכל שנה הפלסטינים משתלטים על עוד ועוד אדמות בשטחי C, בעוד הבניה היהודית מתרכזת בתוך תחומי הישובים הקיימים. הסיבה לכך היא שהמינהל האזרחי מקפיד להרוס כל בניה בלתי חוקית יהודית מחוץ ליישובים, אך מעלים עין מבניה בלתי חוקית של פלסטינים (אלא אם מדובר בשטחי אש או בצמוד לגדר הביטחון). לכן, אם יש גורם שמופלה לרעה בכל הנוגע לבניה ביו"ש הם דווקא היהודים, וזאת מבלי לדבר על החוק הפלסטיני שקובע גזר דין מוות לפלסטיני שמוכר קרקע ליהודי.

גם בניתוח המשפטי חוות הדעת מגמתית ביותר. חוות הדעת משווה בין הזכויות שמעניק השלטון הישראלי לתושבי יו"ש שהינם אזרחי ישראל, לעומת הפלסטינאים, ובשל הפער טוענים שישראל מקיימת מדיניות אפרטהייד. לטענתם ברגע שיש אבחנה משפטית הנובעת משיוך קבוצתי הרי שמדובר באפליה אסורה. אלא שלפי ההגדרה הזאת גם אזרחי אריתריאה השוהים בדרום תל אביב סובלים מדיכוי של 'משטר האפרטהייד הישראלי'.

האיסור על אפרטהייד במשפט הבינלאומי מתייחס לאפליה על בסיס גזעי (ביולוגי-גנטי) שמדינה מבצעת בתחומי השיפוט שלה. שטחי יו"ש הם שטחים שנתונים במחלוקת ריבונית-משפטית, וגרים בהם זה לצד זה אזרחים ישראלים וירדנים וכן פלסטינים. המציאות החברתית והמשפטית ביו"ש אכן מורכבת, אבל ממנה ועד אפרטהייד הדרך רחוקה. (אגב, בניגוד לחקיקה הצבאית ביו"ש, בחקיקה של הפלסטינים יש אפליה גזעית שמכוונת כלפי יהודים).

ל'יש דין' מותר כמובן להחזיק באיזו אג'נדה שהם רוצים ולפעול למענה. עם זאת, כאשר הם כותבים חוות דעת משפטית שצפויה להגיע לפורומים משפטיים בין-לאומיים, היה ראוי שלפחות יציגו את המציאות כהווייתה.

הכותב הינו יו"ר ועדת ההסדרה באיו"ש בלשכת עורכי הדין, ומרצה למשפט בינלאומי פומבי בקריה האקדמית אונו. הדברים נאמרו על דעת הכותב בלבד.

מקור תמונה: <a href="https://www.freepik.com/free-photos-vectors/book">Book vector created by macrovector – www.freepik.com</a>